<h1>כל בו הלכ' תפלת המועדות סימן נ"ב</h1>
<h2>דף קב:</h2>
וכשם שמבדילין בתפלה, כך מבדילין על הכוס. כיצד מברך תחילה בורא פרי הגפן, ואחר קדוש היום, ואחר בורא מאורי האש, ואחר כך המבדיל, וחותם בין קדש לקדש. ואם לא יהיה בב' ימים אחרונים של פסח אומר אחר כן זמן, והסימן יקנה"ז. אבל בימים אחרונים של פסח מברך יקנ"ה. ואין אומרים בהם זמן. ויום טוב שחל שלא במוצאי שבת מברך יק"ז. ובימים אחרונים של פסח אין מברך רק (יקנ"ה) [י"ק], שאין אומר זמן בימים אחרונים של פסח.
<h2>דף קה.</h2>
וסדר קדוש יום טוב כך הוא, מברך בורא פרי הגפן ואחר כך אשר בחר בנו, ושהחיינו. בפסח אומר יום חג המצות זמן חרותינו. ובשבועות אומר יום חג השבועות זמן מתן תורתינו. ובסוכות אומר יום חג הסוכות זמן שמחתנו. וה"ר נתן ז"ל כתב וז"ל, בשמיני עצרת לא יזכיר חג, אף על גב דמקרי רגל בפני עצמו, חג לא אקרי. וכה יאמר את יום שמיני עצרת הזה. באתה בחרתנו אומר את יום שמיני עצרת הזה, ולא יאמר חגים, דלא אקרי חג. וכן בקדושה דכסא. אבל בשביעי של פסח טוב להזכיר חגים, דכוליה פסחא חג הוא, ומקרי חג המצות. ובמסכת סופרים יש שאין להזכיר חגים דלא אקרי חג, ולא נראה לי ע"כ.
<h2>דף קיז:</h2>
ואחר כך קורין את ההלל, ומברכין לגמור את ההלל. וכ"א יום גומרין אותו, ומברכין לפניו ולאחריו. ואלו הן ב' ימים של פסח וב' של שבועות וט' של סוכות וח' ימי חנוכה. וצריך עיון למה אין קורין בלי דילוג בימים אחרונים של פסח, כמו שעושין ימים ראשונים מפסח עצמו, ומה בין אלו מכל ימי החג, שבכל ימי החג קורין (אותן) [אותו] בלי דילוג. ויש נותנים טעם בדבר, לפי שפסח כל הימים שוים בקרבנותיהם, ולפיכך אין מברכין אלא על יום ראשון, ושני שגם הוא ספק ראשון, אבל בשביעי אף על פי שהוא קודש, מפני שהוטבע פרעה וכל חילו בים בו ביום, על דרך שאמרו ז"ל ביקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, השיב להם מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני, לפיכך אין קורין אותו אלא בדילוג, אבל בחג שכל יום ויום חלוק קרבנות מברכין על כל אחד ואחד, שאין יום זה דומה לשעבר. ויש נותנין טעם אחר, והוא דכיון דחג המצות לית ביה חובת מצה רק לילה ראשונה ושניה, לפי שבשאר ימים אפשר ליה בפירות או בפת אורז ודוחן וכיוצא בהן, לפיכך אין מברכין על ההלל רק בב' ימים ראשונים שהם חובת מצה שהיא עיקר מצות היום, אבל בחג שכל שבעת הימים צריך שישב בסוכה ויברך לישב בסוכה בכל עת שיכנס לישב בה, צריך שיברך על ההלל ויגמור אותו בכל יום. ובשמיני של חג גם כן שהוא רגל בפני עצמו כמו שנבאר בע"ה. וגם בח' ימי חנוכה ראוי לברך בכל הימים לגמור, לפי שבכל יום היה הנס הולך וחזק.
וזהו סדר הקריאה. בכל יום שגומרין אותו מברכין אשר קידשנו במצוותיו וציונו לגמור את ההלל. ופותח הללויה, בצאת ישראל, לא לנו, ה' זכרנו, אהבתי, מה אשיב, הללו את ה', הודו, מן המצר. ונהגו לכפול מאודך עד סוף המזמור, לפי שכל המזמור כפול עד אודך בפסוקים עצמן. כמו מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה. ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל. וכן כולם. ויש שאין כופלין מאנא ולמטה, וכן מנהגינו, ומפסיקין וכופלין אנא ה' הושיעה נא, ואחר כך כופלין אנא ה' הצליחה נא. ואף על פי שהכל פסוק אחד, לפי שאנא ה' הושיעה נא אמרו אחיו, ואנא ה' הצליחה נא אמרו דוד. ואף על פי שאמרו שאין מפסיקין פסוק אלא להתלמד לתינוקות, כיון שלא אמרו כולו משורר אחד מפסיקין בו. או אפשר לומר שלא אמרו שאין מפסיקין אלא בתורה ובנביאים, אבל בכתובים לית לן בה. ומברכין לאחריו יהללוך, ואומר קדיש שלם. וכתב הר"מ [נ"ע] שאין לומר הלל אלא בשלשה, כדי שיאמר האחד לשנים הודו, ואם אינם רק שנים יאמרו שניהם הודו. והר"ף ז"ל כתב וטוב לאומרו עם הציבור אף קודם תפלה. והימים שנהגו שלא לקרותו רק בדילוג קורא אותו הכי. הללויה, בצאת, ה' זכרנו, מה אשיב, וגומר השאר עד מלך מהולל בתושבחות. ונהגו לברך לפניו לקרוא את ההלל, ולאחריו יהללוך. ויש נוהגין לברך אף כשגומרין אותו לקרא, וכבר כתבנו למעלה בסדר פסח הטעם. ואחר הקדיש מוציאין שני ספרי תורה, וקורין באחת מענינא דיומא, ובשניה קרבן המוסף, כמו שביארנו בסדר קריאת התורה.
